תומאס לנייר וויליאמס נולד בעיר קולומבוס שבמיסיסיפי בשנת 1911. בית הוריו אינו היה סביבה קלה לגדול בה שכן אביו – סוחר נעליים נודד – היה אלכוהוליסט אלים ותוקפני שנהג להכות את בני משפחתו. אחותו הייתה נערה רגישה ושברירית, ובהמשך אף אושפזה במוסד לחולי נפש. אימו – אשר הייתה מורה למוזיקה וחשה אבודה בנישואים כושלים – הקדישה את מירב זמנה וכוחה לטיפול בילדיה ובטיפוחם. בגיל 27 סיים וויליאמס לימודי אנגלית באוניברסיטת איווה ובערך בתקופה זו אימץ את שם העט שלו – טנסי וויליאמס.
פריצתו הגדולה ארעה בחורף 1945 כאשר פרסם לראשונה את מחזה הזכרונות "ביבר הזכוכית", אשר מבוסס על סיפור קצר בשם "דיוקן של נערה בזכוכית" אותו כתב. המחזה הועלה בשיקגו שם זכה לביקורות חיוביות, אך ההצלחה המהותית הגיעה רק לאחר מכן כאשר הועלה המחזה בניו-יורק בה נהיה להיט מיידי. מחזהו הבא, "חשמלית ושמה תשוקה", זכה אף הוא להצלחה אדירה וקיבע את מעמדו של וויליאמס כמחזאי מצליח ונודע. עם מחזותיו הנודעים ביותר נמנים בין היתר "חתולה על גג פח לוהט" ו"ליל האיגואנה".
וויליאמס עסק בתחומי ספרות רבים ולא במחזאות בלבד – במהלך חייו כתב שירה, סיפורים קצרים ונובלות. יצירתו מתאפיינת במונולוגים בעלי גוונים פיוטיים עמוקים, הבאים לידי ביטוי בעיקר ביצירת דימויים ציוריים ואווירה – ובאופן ספציפי – תחושת נוסטלגיה. למעשה ברוב עבודותיו הכניס וויליאמס אלמנטים אוטוביוגרפיים מחייו האישיים, דבר הבא לידי ביטוי במיוחד במחזה "ביבר הזכוכית". זכרונות העבר, משפחות לא מתפקדות וחיים בשכונות עוני (ובאופן ספציפי בניינים רבי קומות בעלי מדרגות חירום) כולם מוטיבים החוזרים רבות ביצירותיו השונות. וויליאמס מוצלח יותר בתיאור דמויות של נשים מאשר בתיאור דמויות של גברים, ורבות מיצירותיו משקפות את אמונתו כי האדם הרגיש והעדין נמחץ על ידי תלאות החיים ואינו כשיר להתמודד עימן. נושאים נוספים עליהם הרבה לכתוב הם סודות, אמת אל מול שקר, תשוקה חסרת שליטה, גבריות רעילה ונטיות הומוסקסואליות מוכחשות – בהתאמה לנטייתו המינית של וויליאמס עצמו. יצירותיו מאפשרות מגוון רחב של פרשנויות, דבר הבא לידי ביטוי באדפטציות הרבות והשונות להן הן זוכות.
וויליאמס היה אדם בעל חזון ופרפקציוניסט חסר תקנה – הוא כתב מחזות אשר במהותם נועדו בראש ובראשונה להיות מוצגים על במה. בשונה מהנהוג בפורמט כתיבת מחזות, אשר כולל בדרך כלל דיאלוגים ותיאורי פעולה בלבד, במחזותיו הוא נוטה לציין הערות בימוי ספציפיות כמעט בכל תחום הרלוונטי להפקת ההצגה: תזמוני תאורה, אותות מוזקיליים, שינוי תפאורה מורכבים ולעיתים אף שימוש בהקרנת טקסטים ותמונות על גבי התפאורה עצמה. וויליאמס האמין כי שיטות אקספרסיוניסטיות ובלתי מקובלות מאפשרות למחזה להתקרב אל האמת, כאשר במילה אמת אין הוא מתכוון בהכרח אל ההיצמדות האובייקטיבית ביותר אל המציאות ואל העובדות. לטענתו, מחזה המתיימר להיצמד לריאליזם ולחקות את המציאות בדקדקנות אינו אלא צילום, ודווקא מדיום התיאטרון מאפשר לחקור את האמת והמציאות על ידי הבלטה של מאפיינים פיוטיים ועל ידי שימוש באמצעים אקספרסיוניטים.
לדוגמה בהנחיות התפאורה למחזה "ביבר הזכוכית", מנחה וויליאמס כי על הבמה להיות מחולקת לשניים – פנים דירה המכיל חדר אוכל וחדר אורחים, וחלק חיצוני בקדמת הבמה הכולל משטח קרקע של מדרגות חירום, סמטה בה חבלי כביסה עמוסים, ותפאורת רחוב עמוס בפחי אשפה. פנים הדירה מכיל מסך ושני וילונות שקופים, הוילון הראשון ממוקם בקדמת הבמה ועל צידו החיצוני מצויר קיר הבניין. כאשר אור דולק בפנים הדירה, נעשה הוילון שקוף וניתן לראות בעדו שני חדרים, פנימי וחיצוני. הוילון השני מפריד בין שני החדרים. הוילונות אשר ממסכים את הבמה יוצרים מעין אפקט חולמני ומעומעם הממחיש את אופיים של זכרונות, שכן זהו "מחזה זכרונות" לפי הגדרתו של וויליאמס.
דרישתו של וויליאמס מן המחזות לחוסר ריאליזם ולהבעתם כצרור של זכרונות מאפשרת עד היום להפקות של מחזותיו מרחב תמרון אמנותי עצום חרף הנחיות הבימוי המדויקות, בין אם בוחר צוות ההצגה להיצמד אליהן ובין אם לא, ובכך כתיבתו הלא שגרתית של וויליאמס מאפשרת מימוש אמיתי של מדיום התיאטרון על כל הפלטפורמות אותן הוא מכיל.
בשנת 1963 נפטר בן-זוגו של וויליאמס באותה העת, השחקן פרנק מרלו, ובעקבות כך שרה וויליאמס בדכאון והידרדר לאלכוהוליזם. בהמשך הקריירה שלו חלו שינויים דראסטיים בסגנון כתיבתו. בניגוד לכתיבה הדרמטית, הפואטית והעדינה שאפיינה את יצירותיו המוקדמות, עבודותיו המאוחרות, החל מ-"רכבת החלב אינה עוצרת כאן עוד", מאופיינות בסגנונות האבסורד, הסאטירה והפארסה. מחזות אלו כשלו ואינם זכו להצלחה ביקורתית, והועלו בתיאטראות שוליים בלבד. הביקורות השליליות והסיקור השלילי בעיתונות דירדרו את רוחו של וויליאמס והחריפו את הדכאונות מהם סבל. בשנת 1975 פרסם וויליאמס את האוטוביוגרפיה שלו – "זכרונות" – בה בין היתר התייחס אל חיי המין שלו, והתלונן על התעלמות עולם התיאטרון מעבודותיו המאוחרות ועל כך שלא מתייחיסים אליהן ברצינות.
בשנת 1983, בהיותו בן 72, נמצאה גופתו של וויליאמס בחדר מלון בניו-יורק לאחר שכפי הנראה נחנק משאיפת פקק של בקבוק תרסיס לאף בעת שינה. עד היום יש המאמינים כי מותו של וויליאמס למעשה נגרם בעקבות מנת-יתר של אלכוהול וסמים, ולא מחנק.
יצירותיו של טנסי וויליאמס תורגמו לעשרות שפות ואף עובדו לקולנוע. הדמויות האמינות ומעוררות ההזדהות, אנושיות הקונפליקטים ביצירותיו והדיאלוגים הכתובים בשפה עממית מקנים לעבודותיו מעמד על זמני ואלו נשארו רלוונטיות גם בימינו, על אף שלרובן מאפיינים תקופתיים. בישראל מחזותיו מועלים שוב ושוב הן בתיאטראות הרפרטוארים והן בתיאטראות השוליים.
כתיבת תגובה